במאמר זה אבקש לדון באתרים חברתיים שוקקי קולות, בדמות ספרי מבקרים (visitor books). ספרי מבקרים הנם ארטיפקטים תרבותיים-דיסקורסיביים מוכרים, המצויים באתרים המציעים חוויות אסתטיות או חינוכיות (מוזיאונים, גלריות ואטרקציות נוספות). אולם ספרים אלה מהווים גם ממשק דינאמי בין קהל המבקרים באתר, ובין ההנהלה של האתר, וכן בין המבקרים לבין עצמם. הרישומים בספרי מבקרים מלמדים על אופני התרשמותם/ן והבנתם/ן של מבקרות ומבקרים באתרים, ועל העמדות כלפי האידיאולוגיה המתווכת על-ידי האתר. עמדות אלה נעות משבח והשתתפות לביקורת ומחאה. בהרצאה זו אדרש לאופני הפגנתן של עמדות, הזדהויות, מחאות והפרות באתרי שיח ייחודיים אלה. אבקש לבחון את מעמדם של ספרי המבקרים כאתר תקשורתי וכזירה חברתית של ביטוי (ארטיקולציה) ומופע (performance), בעזרתו זוכים/ות המבקרים/ות באתר במעמד של משתתפים/ות: מה שנרשם בספר המבקרים נשאר, כמוצג פומבי, באתר. במילים אחרות, ספר המבקרים מהווה מעין במה או מרחב בו ועליו ניתן להופיע. כבכל במה חברתית המציעה אפשרויות של נוכחות והשתתפות, גם לספרי המבקרים חוקיות אינטראקציונית משלהם, וממילא גם אופני הפרה של חוקים. בהרצאה אדרש לבירור היסודות התהליכיים והאינטראקציוניים המצויים בבסיס פעולות חברתיות אותן מקובל לשפוט כ"הפרות", בהקשר של ספרי מבקרים. מהן הפרות, עבור מי הן מהוות או מוגדרות כהפרות, מהן ההשלכות של מבעים מפירים אלה, וכיצד ניתן להאיר בעזרתן סוגיות של כוח, אינטראקציה, והפרה באופן כללי—הן שאלות להן אדרש. ההרצאה תתבסס על מקרה בוחן בדמות ספר מבקרים הנצחתי המצוי ב"אתר ההנצחה הלאומי של גבעת התחמושת", בירושלים. ספר מבקרים זה כולל כ-1,600 "השתתפויות" (רישומים או כניסות), המהוות את עיקרו של הקורפוס הדיסקורסיבי הנחקר. אורך "חיי המדף" של הספר הוא כשנה, ולאחר מכן הוא מוחלף בספר חדש. מאות הרישומים המאכלסים ספר זה מהווים מסמך-עדות חומרי לביקוריהם של (צליינים) יהודים באתר זה (ובירושלים בכלל), ולביקורות, להתרסות ולהפרות אותם הם מבטאים כלפי האידיאולוגיה הלאומית של האתר. נראה כי מעל דפי הספר נטשת המערכה השנייה של "גבעת התחמושת", הקשורה גם היא בכיבושו של האתר. אולם בעת זו מדובר בצבא דיסקורסיבי ובכיבוש סמיוטי שבמרכזו הפרשנות של הניצחון בקרב "גבעת התחמושת" ובמלחמת ששת הימים בכללותה. ספר המבקרים מהווה, אם כן, אתר בתוך אתר. מוצג (אתר) מחאה ופרשנות בתוך אתר ההנצחה של גבעת התחמושת. כך בו בזמן זהו "אנטי-מוצג" או מוצג המבטא דרגות של מחאה, התרסה ושלילה של עצם משמעות אתר ההנצחה הלאומי, והפרה של כללי ההשתתפות בשיח ההנצחה הצבאי-הישראלי. בין ההפרות שאבקש לבחון מצויות הפרות משני סוגים עיקריים: א. הפרות המתעמתות עם ומאתגרות את השיח האידיאולוגי השלט באתר הנצחה ממלכתי זה, קרי השיח הלאומי-ציוני-צבאי, וכן ב. הפרות אשר מבטאות התרה או התעלמות מעצם הנורמות המקובלת של רישום בספר מבקרים בכלל, והשתתפות בספר הנצחתי בפרט. בתוך הקבוצה ראשונה של ההפרות ניתן למצוא התבטאויות כגון זו: * "יהי זכרם ברוך!/למה אין שום נימה דתית/וזכר לאלוקי מערכות/ישראל?" התבטאות זו אכן פותחת בביטוי מוכר של הכרה במדיום ההנצחתי ("יהי זכרם ברוך"), אולם היא מייד מבטאת התרסה ואתגור של התפיסה הצבאית-חילונית לכאורה. התבטאות זו מציעה (בצורה עדינה למדי, התבטאויות דומות הן לעתים פוגעניות ממש) פירוש והסבר שונה לנס "ששת הימים". הסבר הקושר את האירועים הארציים במהלכים שמיימיים. בתוך הקבוצה השנייה נמצא רישומים של גרפיטי (חלקם רישומי שנאה המכוונים כלפי רה"מ דאז אריאל שרון), אשר אינם עונים כלל לקונבנציות של התבטאות בספרי מבקרים. רישומים אלה יכולים להתבצע בכל משטח כתיבה, ואין בהם דבר הממקם או מהקשר אותם לזירה חברתית-דיסקורסיבית זו דווקא. הדיון יעסוק במשמעות ההתרסה באתרים של פקרטיקות דיסקורסיביות במונחים של "פרקטיקות של התרסה". פקרטיקות של התרסה, השוברות מ"בפנים" או מ"בחוץ" את המסגרת החברתית אליה הן מתייחסות, מהוות חלק מחיי החברה ומן האיום עליהם, לא פחות משהן מהוות חלק מחיי השיח, ומן האיום עליהם. באתרים כגון ספר המבקרים הנחקר, ניתן לראות כיצד פעולות הכתיבה מהוות פעולות חברתיות לכל דבר, והן על-כן מבטאות התרסה בצורה כפולה: הן בתוכנן (קרי במשמעות של הקוד הכתוב), והן כפעולות חברתיות (הקשורות במקרה זה בכתיבה