היבטים סמיוטיים של נהיגה ישראלית

מטרת הרצאה זו היא כפולה. חלקה הראשון של ההרצאה יוקדש לסקירת ספרות המבקשת בעשור האחרון להבין תהליכי מודרניזציה (וגלובליזציה) כפי שאלה מתבטאים בתרבויות תחבורה מקומיות. הבעיה הבסיסית אליה אדרש בחלק זה של ההראצה נובעת מכך שהדיסציפלינות הנוגעות בדבר—ובעיקר גיאוגרפיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ולימודי תרבות—לא הקדישו די חשיבה, המשגה ומחקר לתחום התחבורתי, על אף היותו אחד ממאפייניה המרכזיים של התקופה המודרנית ושל שלהיה. אין כמעט היבט בחיים המודרניים שאינו קשור ומושפע—באופן עמוק למדי—מן ההתפתחויות, מן האפשרויות, מן המגבלות, ומן ההשלכות של המרחב התחבורתי לגווניו. בחלק זה של ההרצאה אתמקד במחקר של חווית הנהיגה. מחקר זה גורס כי הנהיגה—כפעולה, והכביש (בעיקר העירוני)—כמרחב, מהווים זירות חברתיות חשובות. אולם בטרם ידונו שאלות של תוכן ומשמעות כפי שהן באות לביטוי במרחביו של הכביש בישראל, יתקיים דיון תיאורטי המבקש להגדיר מחדש, בצורה ביקורתית ואקדמית, את המרחב התנועתי-תחבורתי. לאור עבודתיהם של J. Urry ושל N. Thrift, אבקש ראשית להבין מהו כלי הרכב, ובאופן ממוקד יותר מהי המכונית. הטענה הראשונה כאן הינה כי המכונית היא רק חלק אחד מתוך "תרבות" או "מערכת" של רשתות, ולא ניתן לראות בה דבר עצמאי או מבודד. הטענה השניה עוסקת בזהות של מפעיל/ת הרכב—הנהג/ת. כאן באות לביטוי גישות היברידיות (סיבורגיות והטרוגניות), הממשיגות מחדש את הקשר בין אדם ובין טכנולוגיה. התוצאה של שילובן של טענות אלה הוא מבט חדש על המתרחש במרחב הכבישי, מבט המציע פלטפורמה מושגית, תיאורטית ומתודולוגית לחקר נסיעה ותחבורה. בחלקה השני של ההרצאה אשתמש בדוגמאות מראיונות ובאתנוגרפיה של תחבורה, כדי להאיר את המורכבות של היחסים השוררים בין תקשורת ובין תחבורה, כפי שאלה באים לביטוי במכונית הפרטית-משפחתית. בחלק זה אתמקד בצרכנים או במשתמשים של כלי הרכב תוך-כדי-תנועה, במטרה להדגים כמה מן הנקודות הנסקרות למעלה: תבחן הטרנספורמציה בזהותם של הנהג ושל הנוסעים תוך-כדי-נסיעה בעיר, ויבחנו הרבדים השונים של סוגי תקשורת בתוך הרכב ובאמצעות הרכב אשר בהם מעורבים נהגים ונוסעים מדי יום

Sheller, M., & Urry, J. (Eds.). (2006). Mobile Technologies of the City. New York: Routledge.
Thrift, N. (2004). Driving in the City. Theory, Culture & Society, 21(4-5), 41-59.